קיימות דוגמאות היסטוריות רבות לבניית כבישים. המפורסמים שבהם הם הכבישים של הרומים והאינקה ששימשו לשליחים. הכביש העתיק ביותר הוא Sweet Track causeway שבאנגליה שנבנה בסביבות שנת 3800 לפני הספירה. בימי קדם היה עדיף להשתמש בתעבורה ימית מאשר בכבישים, במיוחד בגלל ההבדל בין הקיבולת של עגלה לבין סירה. במהלך המהפכה התעשייתית התפתחו הדרכים והחלו לכלול גם כבישים סלולים.
בעולם וגם במדינת ישראל חל שינוי גדול באופי התחבורתי. עם התקדמות האנושות, אוכלוסיית העולם גדלה, ואיתה גדלה הדמוגרפיה בערים הגדולות שיצרו צורך ממשי לאכלוס מספר תושבים גדל בתוך מרכזי הערים. באותה תקופה נדיר היו כלי התחבורה והצורך בכבישים היה לנפחים קטנים.
לכן הפתרון למצוקת הדיור היה בנייה גבוהה וצפופה.
בתוך הערים נבנו בניינים צפופים שיועדו לכמות קטנה של תחבורה ולכן הכבישים שנבנו היו צרים.
בעידן שלנו, אנו צריכים להתאים את צרכינו העדכניים לתשתיות הקיימות. על מנת לבצע שדרוג תשתיות בכבישים עירוניים תוך מתן אפשרות לתושבים לחיות את חיים עם מינימום הפרעה, נולדו הסדרי תנועה זמניים עירוניים.
על מנת להבין מהו הסדר תנועה זה ולמה אנחנו צריכים אותו – אנו צריכים להבין קודם מהו הסדר תנועה, ולאחר שהבנו מהו הסדר התנועה נבין מהי דרך עירונית.
הכביש הנפוץ ביותר בערים הגדולות הוא כביש שבו תנועה דו-כיוונית בכבישים חד-מסלוליים.
השאלה הנשאלת, איך נסדר את התנועה כך שבכביש כזה נאפשר תנועה ומעבר למשתמשי הדרך ונאפשר לקבלן לבצע את עבודתו?
בעזרת תרשים 12:
בהכוונת תנועה דו-כיוונית בכבישים חד-מסלוליים כאשר באחד המסלולים מתבצעות עבודות, פקחי התנועה יציבו את ההסדר על פי הוראות התרשים הכולל תמרור, קונוסים, עגלות חץ ופקחי תנועה.
לאחר שהציבו ואישור את הסדר התנועה, תפקידם של פקחי התנועה כמכוויני התנועה יכנס לפעולה.
הפקחים, ישתמשו בנתיב אחד בלבד לווסת את התנועה של רכבים המגיעים מדרך דו כיוונית באמצעות שיטת “פתח-סגור”.
כך יאפשרו פקחי התנועה למבצעי העבודה בכביש לסגור נתיב ושדרך הנסיעה תמשיך לפעול.
